פסק-דין בתיק ע"פ 9007/05

מהות הערעור

1.         בפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לי-רן), אשר הרשיע את המערערים בעבירת התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (פסק-דין מיום 23.11.04 בת"פ 4001/02).

ההליך בבית-משפט קמא

2.         שלושת המערערים, אלעד פס (המערער בע"פ 9007/05, להלן - אלעד), אורן זר (המערער בע"פ 9037/05, להלן - אורן) וענת כהן (המערערת בע"פ 9057/05, להלן - ענת), הועמדו יחדיו לדין והורשעו בעבירת התפרעות. בהכרעת דינו, קבע בית משפט קמא, לאחר שקיבל את עדויותיהם של עדי התביעה ומצא כי המערערים לא דייקו בתיאור חלקם, כי הוכחו המעשים שיוחסו למערערים בכתב האישום. האירועים נשוא ההרשעה התרחשו ביום 6.6.01, בשעה 11 בבוקר לערך, באזור חוות הגמלים בחברון. במקום עבדו אותה עת מספר פועלים ערבים בשיפוץ המקום (על-פי היתר מהמינהל האזרחי ובתיאום עמו), כאשר המערערים, יחד עם אנשים נוספים, התקהלו שלא כדין במקום. המערערים לא הסתפקו בעצם ההתקהלות האסורה והחלו לזרוק אבנים, וכן הפכו ושברו את הציוד של הפועלים הערבים, ומנעו את המשך עבודתם. ענת הפכה ושברה את הציוד של הפועלים הערבים, וניתקה את המחולל (גנרטור) שעבד במקום. אורן, אחיה, לקח מהפועלים את כלי עבודתם, ושבר חלק מהכבל החשמלי שהיה מונח במקום. המערערים אף התעמתו עם חיילים שניסו לפנותם מהמקום, צעקו עליהם, גידפו ודחפו אותם.

3.         בית-משפט קמא השית על אלעד 20 ימי מאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים אם יעבור עבירת התפרעות, וכן ציווה כי יחתום על התחייבות בסך 2,500 ש"ח שלא לעבור במשך שנתיים אחת מהעבירות של התפרעות, הפרעה לשוטר, העלבת עובד ציבור או התקהלות אסורה. בית-משפט קמא החליט לא להשתמש בסמכותו שלא להרשיע את אלעד ולהסתפק במתן צו שירות לתועלת הציבור. על אורן נגזרו ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, וכן ארבעה חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים אם יעבור עבירה של התפרעות, או הפרעה לשוטר או העלבת עובד ציבור. על ענת נגזרו חמישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, וכן ארבעה חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים אם תעבור עבירת התפרעות. בקובעו את עבירת התנאי, התחשב בית-משפט קמא בעבירות התנאי שנקבעו לענת בגזר דין שניתן על-ידי כב' השופט א' כהן במסגרת הליך נוסף (ת"פ 4603/03), ונציין כי ערעור על גזר דין זה נדחה על-ידי מותב זה (ע"פ 8944/04). 

נימוקי הערעורים

4.         אף שתחילה ערעורי המערערים כוונו הן כנגד הכרעת דינו של בית-משפט קמא, והן כנגד גזר דינו, בסופו של יום ביקשו המערערים לחזור בהם מהערעור על הרשעתם, וביקשו להתערב בגזר הדין בלבד.

5.         בערעורו מבקש אלעד, באמצעות בא-כוחו עוה"ד כהן, להטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. אלעד מבקש להתחשב בנסיבותיו האישיות, ובהן גילו בעת האירוע (19 שנים), חלוף הזמן עד להגשת כתב האישום, והעובדה כי הוא נפצע באירוע טרור וכי הוא דודה של התינוקת שלהבת פס ז"ל אשר נרצחה באירוע טרור. עוה"ד כהן הגיש אסופת גזרי דין, אשר לשיטתו יש בה כדי לתמוך בערעורו של אלעד כנגד החלטתו של בית-משפט קמא שלא להשתמש בסמכותו שלא להרשיע .   

6.         אורן וענת, שהנם כאמור אחים, הפנו כל אחד לחוד את חיצי ערעוריהם בעיקר נגד המאסר בפועל שנגזר עליהם לרצות בעבודות שירות. לטענתם עונש המאסר שהושת עליהם אינו סביר ביחס למעשיהם, וכי הוא חורג הוא מעקרון אחידות הענישה. 

בא-כוחו של אורן, עוה"ד שוב, הפנה בהודעת הערעור ובטיעונו בפנינו, לגזר הדין בעניינו של נועם פדרמן (גזר מיום 9.10.03 בת"פ 4351/01), אשר יש בו לשיטתו להצביע על חריגה במקרהו של מרשו מרמת הענישה המקובלת בגין עבירת התפרעות. לטענת עו"ד שוב, אין בנמצא עדויות לכך שאורן נהג באלימות או קילל, וביקש להשוות בין אורן ובין אלעד לעניין העונש, וכן ביקש להתחשב בחלוף הזמן מעת האירועים, ובנסיבותיו האישיות. 

            גם בא-כוחה של ענת, עוה"ד הרמן, ביקש בטיעונו בפנינו להתחשב בחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, בחלקה של ענת באירוע, אשר לא כלל לטענתו עימות עם חיילים, בנסיבותיה האישיות (ובהן העובדה כי באותו יום קמה מישיבתה שבעה על אחיה גלעד זר ז"ל שנרצח בפיגוע טרור והחשש מהתמוטטות כלכלית באם תבצע את עבודות השירות שהוטלה), וכן בנסיבות המקום והזמן. עוה"ד הרמן ביקש להסתפק במאסר על-תנאי ובהתחייבות, כאשר גם לשיטתו אין מקום להבחנה בין ענת ובין אלעד. 

7.         בא-כוח המשיבה, עוה"ד פדן, מבקש לדחות את שלושת הערעורים, בעיקר בשל חומרת מעשיהם של המערערים. לטענתו של עו"ד פדן, חלקו של אורן לא היה התמצה אך בנוכחותו במקום, אלא בית-משפט קמא קבע כי הוא פגע בכלי העבודה של הפועלים הערבים וכן עלב בחיילי צה"ל. עו"ד פדן מוסיף, כי חלקה באירועים של ענת לא התמצה בכיבוי המחולל, וגם היא נטלה חלק גם בעימותים עם הפועלים הערבים והחיילים. אשר לאלעד, לטענת עוה"ד פדן בית-משפט קמא שקל את נסיבותיו האישיות באופן מלא וכי העונש שנגזר עליו הוא קל יחסית. לשיטתו של עו"ד פדן, בעניינו של אלעד לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות אי-הרשעה, בין השאר לאור העובדה שבעבר נמנע בית-משפט מלהרשיעו בגין עבירות שנקבע כי הוא ביצע אותן, וכן לנוכח תסקיר המבחן שהוגש בעניינו ממנו עולה כי הוא לא נטל אחריות מלאה על מעשיו.  

דיון

8.         לאחר עיון בפסק-דינו של בית-משפט קמא, ולאחר שבחנו את טענות המערערים לפני ולפנים, לא ראינו להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. אנו סבורים כי בית-משפט קמא שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין, וכי העונשים שהושתו על המערערים אינם חורגים לחומרא.   

9.         בגזר דינו נדרש בית-משפט קמא לחומרת מעשיהם של המערערים, אשר בחרו להשליט את דעתם ורצונם בדרך של אלימות, במיוחד בהתחשב בנסיבות הזמן והמקום, כאשר כל התלקחות קטנה הייתה עלולה לחולל תבערה גדולה. בנוסף, נדרש הוא לחומרה שבפגיעה באנשי כוחות הביטחון, אשר הגיעו למקום לשם השבת הסדר הציבורי על כנו.

            בחנו את פסק-דינו של בית-משפט קמא, ולא ראינו עין בעין עם באי-כוחם של המערערים באשר למידת חלקם באירועים נשוא ההרשעה. בית-משפט קמא ציין ברחל בתך הקטנה (סעיף 13 להכרעת הדין), כי הוא מרשיע את המערערים על-פי המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, אותם תיארנו לעיל. כתב האישום מייחס לשלושת המערערים מעשי אלימות כלפי הפועלים הערבים, וכן עימות עם חיילי צה"ל. עיון ב"תמונת ההתרחשויות העולה מדברי עדי התביעה", כמפורט בהכרעת הדין (עמ' 51-54), מחזק מסקנה זו. לאור העובדה שהמערערים חזרו בהם מהערעור על הרשעתם, לא מצאנו לנכון להרחיב בנקודה זו.

10.       בית-משפט קמא לא התעלם מהנסיבות המקלות העומדות לזכותם של המערערים, ובהן נסיבותיהם האישיות (לרבות מצבם המשפחתי והעובדה שקרובי משפחתם, ובמקרה של אלעד גם הוא עצמו, נפגעו באירועי טרור), גילו של אלעד, וחלוף הזמן מעת האירועים ועד הגשת כתב האישום (14 חודשים). אך יחד עם זאת, גם אנו סבורים, כי עם כל ההבנה לנסיבות האישיות של המערערים, לא ניתן להסכין עם אירועים כה קשים של פגיעה בפועלים הערבים ובחיילים שביקשו להשליט סדר במקום. חומרה מיוחדת נודעת לעובדה כי ענת ואורן שימשו ומשמשים גם כיום בתפקידים ציבוריים ביישובם (ענת עבדה אז בוועדה המוניציפאלית חברון, וכיום משמשת כמנהלת מחלקת החינוך בחברון, ואילו תפקידו של אורן אז והיום הוא קצין הביטחון של מוסדות החינוך בחברון). אנשים דוגמתם צריכים לשמש דוגמא חיובית לתושבי האזור, לגלות איפוק ולא להסיר מעצמם כל רסן.  

 11.      יתר על כן, למערערים עבר פלילי, אשר נלקח בחשבון בגזירת העונש, כל אחד לפי מידתו הוא. לאלעד רישום פלילי, ללא הרשעה, בעבירות איומים, העלבת עובד ציבור וניסיון להפרת הוראה חוקית. לאורן הרשעות קודמות בעבירות התפרעות, העלבת עובד ציבור ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. לענת הרשעות קודמות, בין השאר בעבירות של התקהלות אסורה, העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ותקיפת שוטר.  העבר הפלילי הקל יחסית של אלעד קיבל ביטוי בעונש שהוטל עליו.

 12.      בחנו את טענת העדר אחידות בענישה, הן ביחס לעונשו של אלעד והן ביחס למקרים אחרים, ולא מצאנו כי העונשים שנגזרו של אורן וענת סוטים במידה ניכרת, בהתחשב בחומרת מעשיהם ובעברם הפלילי, מרמת הענישה הראויה. נציין, כי אלעד היה נער כבן 19 בעת התרחשות האירועים, וכי כאמור עברו הפלילי הוא קל בהשוואה לאורן וענת, אשר יש למעשיהם יש לייחס מידה נוספת של חומרה בהיותם עובדי ציבור. נציין גם, כי בנסיבותיו של ת"פ 4351/01 בעניינו של נועם פדרמן, אליו הפנה עו"ד שוב, בשונה מענייננו, לא התרחש עימות בין הנאשם ובין כוחות הביטחון (הכרעת דין מיום 23.9.03).

13.       לבסוף, לא מצאנו עילה להתערבותנו גם בהחלטתו של בית-משפט קמא שלא לעשות שימוש בסמכותו שלא להרשיע את אלעד, ולהסתפק בצו שירות לתועלת הציבור. הימנעות מהרשעה כאמור, תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר שיקומו של הנאשם יפגע באם יורשע, וכאשר בנסיבות המקרה סוג העבירה וחומרתה מאפשרים לוותר על הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה כגון הרתעת הרבים (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 341-342). זהו אינו המקרה. לא השתכנענו כי שיקומו של אלעד, עליו הושת מאסר על-תנאי בן 20 יום וצו למתן  התחייבות, ייפגע כתוצאה מהרשעתו, ולעיל כבר עמדנו על חומרת המעשים. עוד נזכיר כי לאלעד יש כבר רישום פלילי ללא הרשעה בגין עבירות בעלות אופי דומה, ואף נתון זה שוקל בשאלת אי הרשעתו. כמו-כן בתסקיר נוסף שהזמין בית-משפט זה, בחר שירות המבחן להימנע ממתן המלצה בעניין אי-הרשעתו של אלעד (תסקיר מיום 9.3.05).

14.       כעולה מן האמור לעיל, אנו דוחים את שלושת הערעורים המופיעים בכותרת פסק-דין זה.

ניתן היום,  יג' בתמוז תשס"ה (20 ביולי 2005), במעמד המערערים ובאי-כוחם, וב"כ המשיבה.